המוות של מדד ה־BMI? למה המשקל והגובה לא מספרים את כל הסיפור?

מדד ה־BMI הוא כנראה אחד המספרים המוכרים ביותר בעולם הבריאות.

נכנסים למחשבון, מכניסים גובה ומשקל ומקבלים מספר שאמור להגיד לנו אם אנחנו נמצאים במשקל "תקין", בעודף משקל או בהשמנה.

פשוט מאוד.

אולי פשוט מדי.

בשנים האחרונות נשמעת יותר ויותר ביקורת על מדד ה־BMI, ובצדק. אבל האם הגיע הזמן להיפרד ממנו לחלוטין?

לא בדיוק.

קודם כל – מה זה BMI?

BMI, או Body Mass Index, מחושב באמצעות חלוקת משקל הגוף בקילוגרמים בגובה במטרים בריבוע.

לדוגמה:

אדם ששוקל 80 ק"ג וגובהו 1.80 מטר יהיה בעל BMI של כ־24.7.

אצל מבוגרים החלוקה המקובלת היא בדרך כלל:

BMI מתחת ל־18.5 – תת־משקל.

BMI בין 18.5 ל־24.9 – טווח משקל תקין.

BMI בין 25 ל־29.9 – עודף משקל.

BMI של 30 ומעלה – השמנה.

החלוקה הזו עדיין משמשת את ארגון הבריאות העולמי וגופי בריאות רבים בעולם.

אז אם BMI עדיין נמצא בשימוש, מה הבעיה?

BMI לא באמת יודע ממה אתם עשויים

הבעיה הגדולה ביותר היא שה־BMI רואה רק שני דברים:

גובה ומשקל.

הוא לא יודע אם 80 הקילוגרמים שלכם מורכבים מכמות גדולה יחסית של שריר או מכמות גדולה של שומן.

לכן שני אנשים באותו גובה ובאותו משקל יכולים לקבל בדיוק אותו BMI למרות שהרכב הגוף שלהם שונה לחלוטין.

זו אחת הסיבות שמפתח גוף או ספורטאי עם מסת שריר גבוהה יכול לקבל BMI שמסווג אותו כבעל עודף משקל, למרות שאחוז השומן שלו אינו גבוה.

מצד שני, יכול להיות גם אדם עם BMI שנמצא בטווח "תקין" אבל עם מסת שריר נמוכה יחסית וכמות שומן משמעותית.

לכן BMI אינו מדידה ישירה של אחוז השומן בגוף.

הוא גם לא אומר לנו איפה נמצא השומן

גם פיזור השומן חשוב.

שומן המצטבר באזור הבטן ובסביבת האיברים הפנימיים קשור לסיכון מטבולי גבוה יותר מאשר אותה כמות שומן שמפוזרת בצורה אחרת בגוף.

BMI לא יודע להבדיל בין המצבים האלה.

זו אחת הסיבות שמדידת היקף מותניים יכולה להוסיף מידע חשוב להערכת הסיכון הבריאותי.

אדם יכול לקבל BMI דומה לאדם אחר אבל להיות עם היקף מותניים שונה מאוד – ובהתאם לכך גם פרופיל סיכון שונה.

גיל ומסת שריר משנים את התמונה

הבעיה נעשית מעניינת עוד יותר ככל שאנחנו מתבגרים.

עם הגיל קיימת נטייה לאבד מסת שריר, ולעיתים גם גובה.

לכן המשקל לבדו מספר רק חלק מהסיפור.

שני אנשים מבוגרים בעלי אותו BMI יכולים להיות במצב תפקודי שונה לחלוטין: אחד יכול להיות פעיל, חזק ובעל מסת שריר טובה, בעוד שהשני יכול להיות בעל מסת שריר נמוכה וחולשה משמעותית.

מבחינת Longevity, ההבדל הזה חשוב הרבה יותר מהמספר שמופיע במחשבון BMI.

אז BMI חסר ערך?

ממש לא.

וזה המקום שבו הדיון לפעמים הולך רחוק מדי.

היתרון הגדול של BMI הוא שהוא פשוט, זול ומהיר.

צריך רק משקל וגובה.

כאשר מסתכלים על אלפי או מיליוני אנשים, הוא יכול להיות כלי שימושי מאוד למחקר, להשוואת אוכלוסיות ולזיהוי מגמות של עודף משקל והשמנה.

גם ברמה האישית הוא יכול לתת נקודת פתיחה סבירה.

הבעיה מתחילה כאשר הופכים את המספר הזה לאבחנה מלאה של הבריאות.

BMI הוא מדד סינון – לא פסק דין

אפשר לחשוב על BMI כמו על נורת אזהרה בלוח המחוונים.

היא יכולה להגיד שכדאי לבדוק משהו.

אבל היא לא בהכרח אומרת לנו מה בדיוק הבעיה.

לדוגמה, BMI של 31 יכול להצדיק בדיקה נוספת של הרכב הגוף, היקף מותניים וגורמי סיכון בריאותיים.

אבל הוא לא מספר לנו לבדו מה הכושר של אותו אדם, כמה שריר יש לו, איך הוא אוכל או מה מצב לחץ הדם והסוכר שלו.

לכן לא כדאי להסתכל רק על מספר אחד.

אז מה כדאי למדוד בנוסף?

אם רוצים לקבל תמונה טובה יותר, אני מעדיף להסתכל על כמה מדדים ביחד.

היקף מותניים

זהו אחד המדדים הפשוטים ביותר שיכולים להוסיף מידע לגבי השמנה בטנית וסיכון מטבולי.

הרכב גוף

כאשר המדידה נעשית בשיטה סבירה ובתנאים עקביים, היא יכולה לעזור להבחין בין מסת שומן למסה נטולת שומן.

חשוב לזכור שגם מדידות אחוז שומן אינן מדויקות לחלוטין, במיוחד במשקלים ביתיים המבוססים על מוליכות חשמלית.

כוח ומסת שריר

במיוחד ככל שמתבגרים, אני רוצה לדעת לא רק כמה אדם שוקל אלא גם מה הוא מסוגל לעשות.

האם הוא מסוגל לקום מכיסא בקלות?

להרים משקל?

לעלות מדרגות?

לשמור על כוח לאורך השנים?

כושר אירובי

יכולת אירובית היא עוד מרכיב חשוב מאוד בתמונה הבריאותית.

מדדים רפואיים

לחץ דם, רמות סוכר, שומנים בדם והיסטוריה משפחתית יכולים לספק מידע שה־BMI לעולם לא יוכל לתת.

הרגלי חיים

פעילות גופנית, תזונה, שינה, עישון ורמת הפעילות היומיומית משפיעים על הבריאות באופן משמעותי.

ומה לגבי אחוזי שומן?

גם כאן כדאי להיזהר מהפיכת מספר אחד ל"אמת".

אין אחוז שומן אחד שהוא אידיאלי לכולם.

גיל, מין, מצב בריאותי ומטרות משפיעים על מה שנחשב לטווח מתאים.

ובעיקר – אין סיבה שאדם בריא יהפוך את עצמו לעבד של מדידות אחוזי שומן.

גם כאן מדובר בכלי.

לא במטרה.

אז האם הגיע הזמן לקבור את ה-BMI?

לא.

אבל בהחלט הגיע הזמן להפסיק לתת לו יותר חשיבות ממה שמגיע לו.

BMI יכול להיות כלי סינון שימושי, במיוחד ברמת אוכלוסייה ובשילוב עם מדדים נוספים.

הוא פשוט לא יכול לספר את כל הסיפור.

אם אתם רוצים לדעת משהו אמיתי על הבריאות והכושר שלכם, הסתכלו מעבר למשקל ולגובה.

בדקו את היקף המותניים, הכוח, מסת השריר, הכושר האירובי, בדיקות הדם והרגלי החיים שלכם.

ובמיוחד ככל שאנחנו מתבגרים, תשאלו גם שאלה פשוטה:

מה הגוף שלי עדיין מסוגל לעשות?

מבחינתי, זאת שאלה הרבה יותר חשובה ל־Longevity מהשאלה האם ה־BMI שלכם הוא 24.9 או 25.1.